הכותרת ״פציעות ספורט״ טומנת בחובה מגוון חבלות ונזקים שעלולים להתרחש בגין פעילות ספורטיבית, כולל דימומים, פציעות שרירים, פציעות של גידים ורצועות, פציעות מפרקים, פציעות של רקמות רכות, פציעות של בורסות, פציעות של עצבים, שברים, ועוד.
ישנם שני שלבים בטיפול בפציעות ספורט:
השלב הראשון הוא החלמה מפציעה אקוטית או כרונית, והשלב השני הוא מניעת הפציעה הבאה.
התהליך הדלקתי
תגובת הגוף לפציעות ספורט אלו ללא קשר למידת חומרתן היא התהליך הדלקתי. תהליך זה הוא למעשה התגייסות של המערכת החיסונית לנוכח הנזק שנגרם, ומהווה את השלב הראשון במהלך הריפוי העצמי של הגוף, כאשר מטרת התהליך הוא תיקון וריפוי של הנזק.
כל פגיעה פיזית כוללת נזק לתאים המרכיבים את הרקמה שנפצעה. התאים הפגועים מפרישים חומרים כימיים אשר מתחילים שרשרת של פעולות הקרויות "התגובה הדלקתית". ככלל, ככל שהתגובה הדלקתית חריפה יותר, סביר להניח שהנזק שנגרם גדול יותר וההחלמה תהייה ממושכת יותר.
פציעות ספורט מפעילות חוזרת
מרבית הפציעות הן מתרגול בעצימות גבוהה או תנועות חוזרות. העומסים שאנו מפעילים על הגוף במהלך פעילות ספורט הם כבדים. הרצון להשיג, להגיע, לנצח דוחף אותנו אל מעבר לרצוי. במקביל, מגוון העומסים שאנו מייצרים במהלך רוב סוגי הספורט הינו מצומצם. השילוב של עומסים גבוהים מחד עם חוסר גיוון בעומסים מאידך, חושף אותנו לנזקים ממאמץ חוזר. הפציעות ממאמץ נשנה או משימוש יתר הופכות שכיחות בקרב העוסקים בענפי ספורט כגון גולף, טניס, ריצה, אופניים, הליכה, באולינג וכל פעילות אחרת המחייבת ביצוע חוזר של אותן פעולות. גם ברכיבה על אופניים או בהליכה וריצה, קיים מרכיב של פעילות חוזרת אשר עלולה לגרום לפציעות.
פעילות חוזרת מובילה לתופעה של אגירת נזק לרקמה בעיקר לשריר ולגיד. לעיתים, בתחילה, לא נחוש דבר, ורק בשלב מאוחר יותר יחלו סימפטומים קלים שכוללים כאב קל ונוקשות שחולפת עם תחילת המאמץ. רק כאשר הרקמה אגרה מספיק נזק מתחיל הגוף את התהליך הדלקתי. יחד עם הדלקת מופיעים הסימפטומים האחרים שכוללים: כאב, נפיחות, מוגבלות תנועה, רגישות למגע ועוד. דוגמאות קלאסיות לפציעה כרונית הנובעת מתנועות חוזר ומשימוש יתר: דלקת במרפק מטניס (מרפק חיצוני), גולף (מרפק פנימי), עבודה עם משקולות יכולה ליצור נזק של גידי היד ומפרק כף היד ואף לגרום לתסמונת התעלה הקרפלית.
פציעה ממאמץ חוזר תתרחש כאשר ישנה אגירה איטית של נזק לשריר, לגיד או לעצם מפעולה לפעולה עד לגרימת שינויים ונזק משמעותי הגורמים לנו לכאב ומגבלה.
פציעות כתוצאה מפעולות לא נכונות בעת פעילות הספורט גם אם היא נחשבת לפעילות בריאה ביותר כמו שחייה, יוגה, אופניים. לדוגמא: שכיח מאוד לפגוש רוכבי אופניים עם תלונות של עומס צווארי, כאבי מפרקי הידיים ואפילו הירדמות של הידיים והכל בשל ישיבה לא נכונה ומותאמת על האופניים או אחיזה לא נכונה של כידון האופניים.
פציעות ספורט והטיפול בהן קרוביםלליבי כיוון ואני עוסק הרבה עם ספורט: שחייה, אופניים ובעיקר ריצות ארוכות. עקב כך אני חשוף להרבה ספורטאים ולדרך שהם עוברים. אני מכיר את הסבל של הפציעה והכאב ברמה הגופנית, ולא פחות חשוב מכך, ברמה הנפשית, כשלא יכולים לעשות משהו שמאוד אוהבים והוא חלק משגרת החיים שלך.
פציעות ספורט והרפואה הסינית
הרפואה הסינית יעילה מאוד לטיפול בשלב האקוטי של הפציעה, טיפול בדלקת, טיפול בכאב ובמגבלת התנועה. אבל אולי יותר חשוב מזה, אנחנו מסתכלים ממה נובעת הפציעה.
לעיתים פציעות ספורט הן באמת רק כתוצאה מחבלה נקודתית, אבל הרבה פעמים אנחנו רואים, שפציעות ספורט הן פציעות חוזרות ואנחנו רואים אנשים שלהם נטייה להיפצע יותר מאנשים אחרים.
לרפואה הסינית ולדיקור יש חלק חשוב בתהליך הטבעי של הגוף לריפוי הפציעה והדלקת. על ידי המחטים שנשים במקומות ספציפיים אנחנו מגבירים את זרימת הדם על ידי הדיקור, זרימת דם מוגברת לאזור הפגוע והכואב תעודד את תהליך ההחלמה והשיקום באזור. בעזרת הדיקור אנחנו יכולים להשפיע על תפקוד מערכת החיסון ומערכת הלימפה, וכתוצאה מכך לגרום להפרשת חומרים טבעיים של הגוף (כמו קורטיזול), שאחראים על תהליך הריפוי.
בעזרת הדיקור אנחנו מזרזים ומשפרים את תהליך הריפוי ועל ידי כך מקלים על הסבל של המטופל. לעיתים, במצב האקוטי של הכאב, נעדיף לא לגעת במקום עצמו ולדקור רק נקודות דיסטאליות וכך להשפיע על האזור הכואב.
הדיקור יכול לשפר תפקוד איברים שקשורים לפציעה ויכול לעבוד רק ברמה השטחית כאשר הפגיעה היא חיצונית יותר ונמצאת רק ברקמות הרכות (גידים, שרירים, רצועות), ואז אשלב בטיפול טכניקות דיקור ספציפיות לכך, כוסות רוח, קינזיוטייפינג או עבודת מגע על האזור.
מניעה
על מנת למנוע פציעות ספורט מומלץ לשים לב למספר דברים:
* תרגול נכון (מומלץ להיעזר במאמן לפחות למספר פעמים כדי לוודא שמתרגלים נכון).
* עצימות האימון – לשים לב שרמת האימון מתאימה. אחת הסכנות לאימון בקבוצה זו התחרותיות, שיכולה להיות טובה ולהוביל לשיפור אבל גם יכולה להוביל לפציעה.
* תדירות אימונים – מומלץ להתאמן שלוש עד ארבע אימונים בשבוע. שיטת "לוחמי סופשבוע", שבה מרכזים הרבה אימונים רק בסופשבוע מועדת יותר לפציעות. פעילות גופנית הינה חיונית לחיינו אך יש לנקוט באמצעי זהירות על מנת לנסות להפחית נזקים ולהפחית את הסיכון לפציעה אופיינית. יש צורך בתכנית אימונים ולפזר אותה על פני השבוע. רצוי לבצע פעילות מתונה במהלך כל השבוע לעומת פעילות בעצימות גבוהה ביום אחד. אימון חד פעמי עוצמתי מגביר את הסיכון לפציעות במערכת השלד שריר.
* הקפדה על שתייה ותזונה על מנת להזין את השרירים, גידים ורצועות. הקפדה על שעות שינה (בשינה יש הפרשת חומרים חשובים נוגדי דלקת).
* הקפדה על חיזוק שרירים. אני פוגש הרבה רצים שמעדיפים לרכז את הפעילות שלהם בריצה בלבד וזה לא מספיק. יש צורך להקדיש אימונים לחיזוק שרירי הרגליים ולחיזוק שרירי ליבה על מנת למנוע פציעות בריצה.
והכי חשוב להרגיש את הגוף לשים לב לסימני אזהרה, לתחושת כאב. לעיתים אם נעצור שם תמנע פציעה חמורה יותר וההחלמה תהיה מהירה.
