מקורה של הרפואה היפנית מתוך התרבות והפילוסופיה של הרפואה הסינית. הרפואה היפנית התפתחה תחילה במקביל לרפואה הסינית והמידע זרם מסין ליפן. במהלך השנים נוצר נתק פוליטי בין המדינות ושיתוף הפעולה הרפואי הופסק. כתוצאה, הרפואה היפנית החלה להתפתח באופן עצמאי ולכיוון קצת שונה באבחנה ובטיפול.
השינוי הגדול ברפואה היפנית החל עם כניסת הרפואה המערבית. יפן נפתחה לעולם במאות ה-16 וה-17, והחלו קשרי מסחר עם מדינות אירופאיות. ההשפעה המערבית החלה להיכנס למדינה והשפיעה גם על התפתחות הרפואה היפנית במקביל לרפואה המערבית.
כתוצאה מכך, גישת האבחנה והטרמינולוגיה הרפואית קרובה הרבה יותר בין הרפואה היפנית והרפואה המערבית לעומת הרפואה הסינית.
הרפואה היפנית התפתחה והושפעה מתוך מקצועות המגע (השיאצו, האנמה והאמפוקו), שהיו מכוונים יותר לאוכלוסיית העיוורים.
זאת מתוקף החלטה סוציאלית- חברתית של הממשל. חשוב היה לממשל לאפשר לאוכלוסייה זו להתפרנס, ובכך למנוע יצירת אוכלוסייה נזקקת.
כך קיבלה אוכלוסיית העיוורים בלעדיות על הרפואה הסינית. הם לקחו את הרפואה היפנית למקום שלא היה קיים כמותו ברפואה הסינית, עקב מגבלת הראיה, החושים האחרים ובמיוחד חוש המגע, פותחו לרמה גבוהה ביותר. אבחנת הדופק שונתה משמעותית מן האבחנה המסורתית, אבחנות המישוש והרפלקסים בגוף ואבחנת בטן נכנסו כאבחנה העיקרית ברפואה היפנית.
הרפואה היפנית- אבחנה וטיפול
האבחנה ברפואה היפנית מתבצעת על פי אבחנת הרה (אבחנת בטן) ואבחנת גוף. הרפואה היפנית משתמשת באבחון הגוף והרפלקסים ככלי עיקרי לאבחון וטיפול ולבדיקת השפעה מיידית של הדיקור על המטופל.
לאורך השנים אנחנו רואים השפעה תרבותית וחברתית על התפתחות הרפואה הסינית. לכן גם ביפן אנחנו רואים את השפעת התרבות על התפתחות הרפואה היפנית, בעדינות, בדיוק (גם המחטים יותר דקות ועדינות), באסתטיקה, ובחיפוש תגובה מיידית יותר לטיפול כדי לדעת כאן ועכשיו האם הטיפול מועיל או לא.
לכן אחד הדברים הבולטים ברפואה היפנית הוא חיפוש אחר משוב חוזר מגוף המטופל, כדי לבחון את יעילות נקודות הטיפול באופן מיידי.
קיימים כיום שלושה זרמים עיקריים של הרפואה היפנית:
Palpation – אבחנה בעזרת מישוש רפלקסים בבטן ובגוף.
Toyohari – אבחנה על ידי דופק.
Kampo – אבחנה על פי רפלקסים בגוף ובבטן לפורמולות צמחים.
מובילת תחום הרפואה היפנית במערב הינה קיקו מאצומוטו (Kiiko Matsumoto), איתה אני לומד משנת 1993. קיקו למדה ממאסטרים בעלי שם ביפן שחלקם כבר אינם בין החיים. היא עשתה אינטגרציה של החומר ומובילה ומפתחת את ההתפתחות הקלינית של הרפואה היפנית בעולם.
שילוב בין מזרח למערב
במקביל להתפתחות הטכנולוגית וההתאמה לטבע, אנו עדים להשפעות של מטפלים שונים על התפתחות הרפואה היפנית. על כן אנו רואים בשיטת הטיפול שימוש במחטים ממתכות שונות (זהב וכסף), שימוש במגנטים, פיתוח שרשראות דיודות וכבלים שונים לחבר למחטים על מנת ליצור תנועה אלקטרומגנטית.
כמו כן, בעשורים האחרונים, האבחנה וההבנה של הרפואה המערבית גם הן השפיעו על התפתחות הרפואה היפנית. היכולת לרתום את בדיקות הדם, האולטרסאונד, ה- CT וה- MRI, ולהיעזר בהן באבחנה שלנו ברפואה היפנית, על מנת לטפל בדיקור ובצמחי מרפא.
